<h1>תניא רבתי סימן פ"א</h1>
<h2>דף פז:</h2>
תנו רבנן בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהם ארבע פעמים ביום. שחרית, מוסף, ומנחה, ונעילה. בתעניות, ובמעמדות, וביוהכ"פ. ואמרינן תעניות מי אית בהון מוסף. חסורי מיחסרא והכי קתני בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין כפיהן כל זמן שמתפללין. ויש מהן ארבע פעמים ביום. בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים. תניא שחרית, ומוסף, מנחה, ונעילה, יש בהן נשיאת כפים. דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר מנחה ונעילה אין בהם נשיאת כפים. ר' יוסי אומר מנחה אין בה נשיאת כפים. נעילה יש בה נשיאת כפים. אמר רב נחמן הלכה כרבי יוסי. והאידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו בתפלת המנחה של תענית. כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו לה. כתפלת נעילה דמי. יש מדקדקין מכאן שאין נשיאת כפים במנחה ביום הכפורים, שהרי תפלת נעילה אחריה. ואין לומר בה כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו לה, שאין מאחרין תפלת המנחה ביום הכפורים כל כך, לפי שצריך להתפלל תפלת נעילה בשעתה. אבל בשאר תעניות שאין להן להתפלל תפלת נעילה, מאחרין להתפלל תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה קרוב לשעת נעילה. הויא לה תפלת המנחה דשאר תעניות כתפלת נעילה דיום הכפורים. הילכך נושאין כפיהן בשאר תעניות במנחה. אבל אין נושאין כפיהן במנחת יום הכפורים. אבל בשם רבינו גרשון ז"ל מצאתי שפירש והאידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו כו'. הואיל והלכה כר' יוסי מאי טעמא פרסי כהני ידייהו ביוהכ"פ במנחה. ומשני כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי. כלומר שהיו מאחרין לתפלת המנחה, כתפלת נעילה דמי. ונראה מדבריו שאומרין ברכת כהנים במנחת יום הכפורים. ומנהג פשוט בידינו שלא לומר ברכת כהנים במנחת יום הכפורים מאחר שצריך לאומרה בתפלת נעילה. תנן התם בשלשה פרקים בשנה. כהנים נושאין כפיהם ארבע פעמים ביום. בשחרית, במוסף, במנחה, בנעילת שערים. מאי נעילת שערים אמר רב צלותא יתירתא. כלומר תיקנו לכבוד היום תפלה יתירה. ומתפללין אותה כתפלת שחרית ומנחה. ושמואל אמר מה אנו. כלומר סדר וידוי ולא סדר ברכות. וקיימא לן כרב. דתניא [אור] יוה"כ מתפלל ז' ומתודה. שחרית מתפלל ז' ומתודה. מוסף מתפלל ז' ומתודה. מנחה מתפלל ז' ומתודה. נעילה מתפלל ז' ומתודה. ובוידוי נהיגין כשמואל שאין אנו אומרים בנעילה אתה יודע רזי עולם ועל חטא, אלא אומרים במקומה אתה נותן יד לפושעים. מה אנו מה חיינו. אתה הבדלת אנוש מראש וכו'. הכל כסדר הכתוב בסדור של יוהכ"פ. ירושלמי. [ברכות פ"ד ה"א] אימתי היא זמן נעילה. [רב אמר] בנעילת שערי שמים. ושמואל אמר בנעילת שערי היכל. אחוה דרב אדא הוה סייר גולתיה דרב בצומא רבא. אמר ליה כד תחמי שמשא בריש דיקלי הב לי גולתי ואיצלי תפלת נעילה. מיחלפא שיטתיה דרב. תמן אמר רב בנעילת שערי שמים. והכא אמר בנעילת שערי היכל. אמר רב מתנא על ידי דרב מאריך בצלותיה סגיא הוה מגיע לנעילת שערי שמים. כתב בעל עשרת הדברות בשם רבינו אבן גיאת. ש"מ כי הוי שמשא אריש דיקלי זמן נעילת שערי היכל. ונעילת שערי שמים קרוב ליציאת הכוכבים הוא. ועוד כתב אע"ג דקיימא לן כרב. יום הוא שמאריכין בתפלה. והעיקר לסיים תפלת נעילה בשקיעת החמה. אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית. ורב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצלי תו לא צריך. והאידנא נהוג עלמא לצלויי תפלת ערבית אחר נעילה.
מצאתי שיש מקומות שנוהגין להשכים כעלות שחר של יום הכפורים כשאר ימי התחנונים. ואומר סליחות ותחנונים עד שיאור היום. ושמעתי שיש מקומות שבלילי יום הכפורים אין יוצאין מבית הכנסת וכל הלילה אומרים סליחות ותחנונים ווידוים. ואנו לא נהגנו כן. והכל כמנהג המקום. כשעומד אדם ממטתו בשחרית של יום הכפורים רשאי ליטול אצבעותיו. כדי להעביר רוח רעה השורה על הידים כמו שכתבתי. והולכין לבית הכנסת. ואומרים סדר מאה ברכות והזמירות. ואומרים נשמת כל חי וכל סדר התפלה. ומתפללין בלחש כסדר ערבית. ושליח צבור כשמסדיר את התפלה בקול מתודה ואומר אבל אנחנו חטאנו. מה נאמר לפניך. על חטא. באמצע התפלה בברכה רביעית כסדר הכתוב במחזורים. וכן במוסף. וכן במנחה. וכן בנעילה. אמנם בנעילה במקום אתה יודע רזי עולם. מנהגנו לומר אתה נותן יד לפושעים. שכך שנו חכמים מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה. אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם אכילה ושתיה. שמא תטרף דעתו בסעודה. ואע"פ שהתודה קודם אכילה מתודה לאחר אכילה. ואע"פ שהתודה ערבית. יתודה שחרית. ואע"פ שהתודה שחרית. יתודה במוסף. ובמנחה. ובנעילה. והיכן אומרה אחר תפלתו. ושליח צבור אומרה באמצע התפלה. אמר בר המדורי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב. כי מטא שליח צבורא לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה. אמינא ש"מ עיקר וידויא האי הוא. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל שמעינן מהא וידוי מעומד. ובעשרת ימי תשובה אין אומר [אלא] עיקר וידוי כגון אבל אנחנו חטאנו. וביוהכ"פ שהוא יום סליחה ומחילה אנו מרבים בסליחות ומתודים ככולהו אמוראי. ובספר שבולי הלקט מצאתי דעיקר וידוי על חטא הוא בסימן אר"ש זס"ג. "אונס, "רצון, "שגגה, "זדון, "סתר, "גלוי. אבל האריכו בו וסדרוהו באל"ף בי"ת. ובשחרית אין מנהג לומר בישיבה אתה כוננת. ולא סדר עבודה אחר. וחותמין בקדושתא. כי אתה סלחן לישראל וכו'. ואומר ברכת כהנים. וכהן הבא לישא את כפיו ביום הכפורים נוטל ידיו ומברך. שנא' (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. ואומרים אבינו מלכנו וקדיש גמור. באו לקרות בתורה. מוציאין ספר תורה. וקורין בו ששה בני אדם. ואם הוא שבת קורין בו שבעה. וקורין בפרשת אחרי מות. עד כמעשה ארץ מצרים. והמפטיר קורא בספר תורה אחר. בפסוקין של מוסף בפרשת פינחס. ובעשור לחדש. ומפטיר בנביא בישעיה (נ"ז, נ"ח) ואמר סולו סולו פנו דרך. עד כי פי ה' דבר. לפי שיש בה מענינו של יום הלא זה צום אבחרהו. וכן לקדוש ה' מכובד. ואמר מר זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וחותמין בברכות של הפטרה כדרך שאר שבתות וימים טובים. וחותמין מקדש ישראל ויום הכפורים כדרך שחותמין בתפלה. ומנהגנו לפסוק צדקה. ולהזכיר נשמות של מתים לפי שהוא יום סליחה וכפרה. ואומר תהלה. וקדיש עד לעילא. ומתפללין תפלת מוסף בלחש. כמו שכתוב בסדור של יום הכפורים. ואומר קדושתא לסדר היום. ואומר סדר עבודה כמו אתה כוננת. או סדר אחר. ואין אומרים סליחות במוסף. ולא שלש עשרה מדות. ומתודה שליח צבור באמצע התפלה. וחותמין בקדושתא כי אתה סלחן לישראל. הכל כפי שכתוב במחזורים. ואומר ברכת כהנים. והיום תאמצנו. וקדיש גמור. אין כאלהינו. וקדיש בלא תתקבל. כתב בעל עשרת הדברות שצריך להזהר שלא להאריך ולהרבות בסליחות בתפלת שחרית כמו שרגילין להאריך. כדי שיתפללו של מוסף קודם שתגיע שעת המנחה דקיימא לן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין, מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. אלא שנהגו להאריך.
ובתפלת מנחה אומר מה נאוו כדרך ימים טובים. ואם הוא שבת מתחיל אם תשיב. ואומר תהלה. ובא לציון. וכולא סידרא. וקדיש עד לעילא. ואם הוא שבת אומר ואני תפלתי. ומוציאין ספר תורה וקורין בו שלשה בני אדם בפרשת אחרי מות. מן (ויקרא י"ח) כמעשה ארץ מצרים עד סוף הפרשה. והקורא שלישי בתורה. הוא המפטיר בנביא. ומקדישין בין קריאת התורה להפטרה. ומפטיר בתרי עשר בנבואת יונה, ומתחיל ועלו מושיעים בסוף נבואת עובדיה. ומסיים מי אל כמוך בסוף נבואת מיכה, ואף על גב דאמרינן אין מדלגין מנביא לנביא. הא קיימא לן דבנביאים של ת"ע מדלגין מנביא לנביא. וחותמין בברכות של הפטרה מעין היום. ומה שנהגו לקרות במנחה בעריות. מצאתי בשם הגאונים ז"ל. לפי שביום הכפורים אין מתכפרין בו עונות עד שיחזרו בתשובה, ואע"ג דאמרינן כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, לית הלכתא כרבי אלא כי האי ברייתא, דתניא שאל ר' מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי. שמעת ארבעה חלוקי כפרה וכו'. וכיון דלא מכפר יום הכפורים אלא בתשובה עמו לפיכך קרינן בעריות, שאם חס ושלום יש בר ישראל שפרץ בעריות או בנדה, כיון שקורין לפניו זוכר עבירה שבאה לידו וחוזר בתשובה כדי שיתכפר לו אותו עון. ועומדין בתפלת לחש ומתפללין כבערבית ושחרית ואומר קדושתא לסדר היום. ואין אומרים סדר עבודה במנחה אך אומר סליחות ווידוים ואומר שלש עשרה מדות. ושליח צבור מתודה באמצע התפלה. הכל כסדר הכתוב במחזורים. וחותמין בקדושתא כי אתה סלחן לישראל מן העולם ומחלן לשבטי ישרון. ואין אומרים ברכת כהנים. ואומר אבינו מלכנו. ואם הוא שבת אין אומרים צדקתך צדק. ואומר קדיש גמור.
וזהו סדר תפלת נעילה אומר תהלה וקדיש עד לעילא. ואומר זכרנו וחתמנו בספר חיים. הכל כסדר הכתוב בסדור של יום הכפורים. ואם הוא שבת מזכיר של שבת, לפי שיום הוא שנתחייב בארבע תפלות. ואומר זכור רחמיך. וחתום לחיים טובים. נזכר ונחתם. אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך תפלתנו כו'. מה נאמר לפניך. עד והנגלות אתה יודע. אתה נותן יד לפושעים. אתה הבדלת אנוש מראש. הכל כסדר הכתוב בסדור של יום הכפורים. ואומר קדושתא לסדר היום. ואומר סליחות ווידוים. ושלש עשרה מדות. ואין אומר סדר עבודה. ושליח צבור אומר אתה נותן יד לפושעים באמצע התפלה. וחותם בקדושתא. כי אתה סלחן לישראל. ואומר ברכת כהנים. ואומר אבינו מלכנו. ואומר חתמנו בספר חיים. חתמנו בספר זכיות. וכן כולם. ונופלין על פניהן. ואומרים רחום וחנון. מכניסי רחמים. מחי ומסי. כסדר הכתוב בתחנונים. ומקצרין ומאריכין כפי השעה. ואומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה וקדיש גמור. ותפלת ערבית של מוצאי יום הכפורים מתפללין כשאר ימות השנה. ואומרים אתה הבדלת בחונן הדעת. וכל התפלה וקדיש גמור. ולאחר תפלת ערבית מנהג לתקוע תשר"ת פעם אחת בלא ברכה. וכן כתב בעל עשרת הדברות ז"ל. וכתב שמעתי הטעם משום דשטן ביוהכ"פ לית ליה רשותא לאשטוני (וביום) [ובמוצאי יום] הכפורים בחזרתו גוערין בו. ואומר רבינו האי גאון ז"ל בתשובותיו לא מצאתי טעם אלא דומה שהוא זכר ליובל שהיו תוקעין בשופר שנאמר (ויקרא כ"ה) ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. ולפי שאין ברור חשבון זמן היובל התקינו בכל שנה ושנה לתקוע זכר ליובל שהיה בזמן שבית המקדש קיים שיבנה במהרה בימינו אמן. והחבר ר' בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל כתב מה שנהגו לתקוע בליל מוצאי יום הכפורים. לפי שהשופר הוא סניגורן של ישראל בר"ה. והקב"ה עומד מכסא דין לכסא רחמים ומצדיק אותם בדין. היך מה דאת אמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ועתה שהן יוצאין מבית דין זכאין וגזר דינן נחתם לזכות. הסניגור שלהן יוצא עמהן ומשמיע קולו בשמחה. וכן דרך העולם כשבעלי הריב נוצחין את הדין הן מקלסין את סניגורן ושמחין עמו.
ובמוצאי יום הכפורים מבדילין על הכוס כדרך שעושין במוצאי שבת ומברכין על הנר ועל הבשמים. ואפילו חל באמצע שבוע. ואין מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים אלא על אור ששבת. לפיכך מנהגנו להוליך נר דלוק מבית הכנסת לביתו כדי לברך ברכת בורא מאורי האש על אור ששבת. ואם אין לו אור אחר אלא היוצא מן העצים ומן האבנים. הדלקה ראשונה אסור לברך עליו בורא מאורי האש. מכאן ואילך מותר. מצאתי שנהגו בני מגנצא ובני ווירמישא שלא ליפול על פניהם באותן ימים שבין יום הכפורים לחג הסכות. וכן מצאתי בשם הר' שמחה מאישפירא ז"ל שאין נופלין על פניהן בימים שבין יום הכפורים לחג הסכות. לפי שבהן נשלם בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. שנאמר (מ"א ח') ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. ומנהגנו שלא לימנע בהם מליפול על אפים. וכן אין נמנעין בשני ובחמישי שבינתים לומר וידוי ואבינו הרחמן וליפול על פניהן. גם ביום שלאחר יום הכפורים עצמו אין להמנע מליפול על אפים כשאר אסרו חג שלאחר ימים טובים. לפי שביום הכפורים עצמו אנו נופלין על אפים וכל שכן ביום שלאחריו. כך מצאתי בשם מורי הרב חביבי ז"ל.
